בקצרה על המקדש
בית המקדש הינו מקום השראת השכינה, ומתוך כך משמש כמרכז העבודה והתפילה של עם ישראל. הוא שוכן בהר המוריה שבירושלים ומשמש כמקדש להקרבת קורבנות, עלייה לרגל ותפילה.
בית המקדש הראשון היה מקום משכנו של ארון הברית, כפי שהיה המשכן לפניו. במקדש מכהנים הכהנים, כשלצידם מסייעים הלויים. לצד הקרבת הקרבנות, פועל במקדש בית הדין הגדול (הסנהדרין הגדולה), שיושב בלשכת הגזית ומורה הלכה לעם ישראל.
הקמת בית מקדש היא מצוות עשה, הנמנית כאחת מתרי"ג המצוות שבתורה על פי הכתוב: ”וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם” (שמות כ"ה, ח').
המשכן במדבר
המשכן שימש כבית מקדש זמני, לפני בניינו במקום המיועד לו בירושלים. שמו הנוסף של המשכן הוא "אוהל מועד": "אוהל" משום ארעיותו, ו"מועד" בשל היותו מקום התוועדות, בו נפגש ה' עם משה, ככתוב: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם".
בזמן נדודי בני ישראל במדבר, בא' בניסן כשנה לאחר יציאת מצרים, הוקם המשכן למרגלות הר סיני כמקדש זמני הניתן לפירוק, הרכבה וניוד. בני ישראל נשאו אותו עמם בכל מסעותיהם, עד הגיעם לארץ ישראל.
קירות המשכן נעשו מקרשים עשויים עץ שיטה שנתמכו באדנים ובבריחים, ואילו גג המשכן כוסה ביריעות בד ועור ששימשו גם לכיסוי הקירות מבחוץ. מידותיו: שלושים אמה אורכו, עשר אמות רוחבו, ועשר אמות גובהו. חצר המשכן הוקפה יריעות בד שתלו על עמודי נחושת, ובמרכזה עמד מזבח הנחושת.
המשכן בארץ ישראל
לאחר כניסת בני ישראל לארצם, במשך 14 שנים עמד המשכן בגלגל. לאחר סיום כיבוש הארץ וחלוקתה, נקבע המשכן בשילה, שם קיבל מימד מסוים של קביעות: קירותיו נעשו מאבן, ואילו גגו נותר מכוסה ביריעות בד. המשכן עמד בשילה 369 שנים.
משכן שילה נחרב לאחר שארון הברית הוצא ממנו ונלקח למלחמה כסגולה לניצחון על הפלשתים. הארון נפל בשבי, ולאחר החזרתו נדד (לבית שמש, קרית יערים ועוד) עד שדוד המלך העלה אותו לעיר דוד.
במקביל נדדו המשכן עצמו (המבנה והמזבח) לעיר נוב (שם עמד 13 שנה) ולאחר מכן לגבעון (כ-50 שנה). רק לאחר הקמת מקדש שלמה, שבו הארון והכלים להתאחד בקודש הקודשים.
בית המקדש הראשון
כעבור כשלושים שנה מהעלאת הארון לירושלים, רכש דוד המלך את גורן ארוונה היבוסי בהר המוריה והקים שם מזבח. דוד עצמו היה מנוע (בהוראת נתן הנביא) מלהקים את המבנה השלם, אולם הוא הכין את כל החומרים והתוכניות להקמתו.
בית המקדש הראשון נבנה על ידי שלמה המלך בשנת ב'תתקכ"ח לבריאת העולם (480 שנה ליציאת מצרים). הבנייה החלה בחודש אייר ונמשכה 7.5 שנים עד לחודש חשוון.
בית המקדש הראשון עמד על תלו במשך 410 שנים. לאחר מרד צדקיהו במלך בבל, חרבה ירושלים ונשרף המקדש בתשעה באב שנת ג'של"ט לבריאת העולם, על ידי נבוזראדן שר צבאו של נבוכדנאצר. חז"ל תלו את החורבן בג' עבירות חמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
בית המקדש השני
כ-70 שנה לאחר החורבן, נבנה בית המקדש השני על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון, בהנהגת זרובבל בן שאלתיאל ויהושע הכהן הגדול, ובעידוד הכרזת כורש מלך פרס.
המקדש הראשון שנבנה בידי עולי בבל היה פשוט וללא פאר, עד כדי כך שזקני העם שבכו כשראו את הפער בינו לבין בית שלמה המפואר. בבית המקדש השני חסרו חמישה דברים מרכזיים, ובראשם: ארון הברית והלוחות, שנגנזו עוד קודם החורבן הראשון על ידי יאשיהו המלך. במקום הארון, נותרה בקודש הקודשים רק אבן השתייה.
בניין הורדוס ואחריתו
המלך הורדוס שיפץ והרחיב את המקדש השני באופן יסודי, והפכו ליצירת פאר מפעימה. על כך אמרו חז"ל: "מי שלא ראה בניין הורדוס - לא ראה בניין נאה מימיו".
אחת התקופות המשמעותיות בימי הבית השני הייתה מרד החשמונאים. לאחר שאנטיוכוס גזר על ביטול העבודה וטמא את המקדש, שחררו וטיהרו החשמונאים את ההיכל. הם חנכו את המזבח מחדש בכ"ה בכסלו, ומצאו פך שמן טהור קטן שהספיק לשמונה ימים - נס חג החנוכה.
בסך הכל עמד הבית השני 420 שנה. כתוצאה מהמרד הגדול ושנאת החינם שאפיינה את התקופה, חרב הבית על ידי הקיסר טיטוס והרומאים ביום ראשון, תשעה באב שנת ג'תת"ל לבריאת העולם.
אלפיים שנות ציפייה ותפילה
בכל הדורות שלאחר החורבן, נישאו תפילות וכיסופים לבניין בית המקדש מחדש. הסנהדרין ביבנה קבעה את התפילה "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". התפילה על בית המקדש שזורה בכל חלקי היום - בברכת המזון, בתפילות מוסף ובפיוטי השבת ("למקדשך תוב ולקדש קודשין").
תקנות רבות נתקנו "זכר למקדש", כגון נטילת לולב וערבה, וכריכת מצה ומרור יחדיו בליל הסדר כזכר להלל הזקן שהיה אוכל כך את קורבן הפסח בזמן שהבית היה קיים.
במהלך הגלות, עבר הר הבית תהפוכות רבות תחת שליטים זרים. נבנו עליו מבנים שונים ובהם כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא בתקופה האומיית, תוך שהיהודים ממשיכים להתפלל ולצפות ממרחק לגאולת המקום.
בית המקדש השלישי
****
צִיּוֹן וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ בְּשָׂשׂוֹן וְגִיל כִּי תַּם עֲוֹנֵךְ וּמִשְׁנֶה שִׁבְרוֹנָיִךְ:
צִיּוֹן סְגֻלַּת מְלָכִים וּמְדִינוֹת תְּהִי עוֹד יִזְּלוּ מֵי מְנוּחוֹת מַעֲיָנָיִךְ:
צִיּוֹן פְּדוּתֵךְ צְפִי עוֹד יִקְרְאוּ לָךְ צְפִירַת תִּפְאֶרֶת בְּפִי שָׁרִים וְנוֹגְנָיִךְ:
צִיּוֹן בְּרָכָה וְחַיִּים בָּךְ אֲבִיר יַעֲקֹב צִוָּה לְעוֹלָם וְעוֹד יֺאמְרוּ בְּאָזְנָיִךְ:
צִיּוֹן הֲמוֹן כֹּהֲנִים הֵמָּה יְשָׁרְתוּךְ וְגַם יוֹסִיף יְהֹוָה קְנוֹת שֵׁנִית קְצִינָיִךְ:
(מתוך קינות לתשעה באב)