מורא מקדש: כללי התנהגות
בית המקדש הינו מקום השראת השכינה והוא המקום הקדוש ביותר בעולמנו. משכך, התורה קבעה הלכות מחמירות הנוגעות לאופן ההתנהגות בשטח הר הבית: "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" - ולא מן המקדש אתה ירא, אלא ממי שציווה על יראתו.
חובות ואיסורים כלליים
- לבוש מכובד: חובה להיכנס בהופעה, מראה ולבוש מכובד ההולם את מקום השראת השכינה.
- הנעלה: אין להיכנס לשטח הר הבית עם נעליים העשויות עור.
- חפצים אישיים: ארנקים, כספים לחולין וכל ציוד אישי שאינו לצורך המצווה - יש להשאיר בעמדות השמירת חפצים שבכניסות. מותר להכניס רק כסף המיועד לתרומה ישירה להקדש ולמקדש.
- מקלות הליכה: אין להיכנס עם מקל הליכה, אלא אם הדבר נצרך רפואית לשם הליכה.
- קדושת המקום: אין לירוק בשום אזור בהר הבית. העישון אסור בהחלט. אין להשתמש בהר הבית כ"קיצור דרך" (קפנדריא) כדי להגיע לצד השני של העיר.
- מטרת הכניסה: הכניסה מותרת אך ורק לדבר מצווה (הקרבת קורבן, תפילה, לימוד וכדומה). אסור להיכנס כדי לחסות מפגעי מזג האוויר או סתם כדי "לסייר" וליהנות מהארכיטקטורה.
סדרי תנועה וישיבה
- בכניסה להר הבית, יש לפנות לצד ימין ולהקיף את המקדש משם. למעט אבלים ומנודים (שעליהם לגזור נידוי), אשר פונים לצד שמאל ומשם נכנסים. כך הציבור יודע לברך ולנחם אותם.
- ביציאה: ביציאה מרחבת המקדש אין להפנות את הגב אל קודש הקודשים. יש לצאת בהליכה אחורנית (פסיעות לאחור) ובנחת.
- איסור ישיבה: אין לשבת בכל שטח העזרה המקודשת! היחידים המורשים לשבת בעזרה הם "מלכי בית דוד" בלבד. (אפילו חכמי הסנהדרין יושבים רק בחצי הלשכה שבנוי על שטח חולין).
- מהר הצופים ועד לפנים ירושלים – מקום ממנו ניתן לראות את המקדש ואין חציצה – חובה לנהוג בכובד ראש ולא להקל ראש נוכח פני ה'.
הגבלות כניסה על פי דיני טומאה
שימו לב! הכניסה להר הבית ולעזרות השונות מותנית בדרגת הטהרה של האדם. ישנם שלטים ברורים במקום ואין לעבור אותם ללא טהרה מתאימה.
תחומי הכניסה והטומאה
- הר הבית כולו: זבים, זבות, נידות ויולדות - אסורים לחלוטין בכניסה לכל שטח הר הבית.
- אזור החיל (החומות הפנימיות): גוי, אדם טמא מת (שלא עבר תהליך טהרה באפר פרה אדומה), ובועלי נידות - מותרים בכניסה עד אזור ה"חיל" בלבד.
- עזרת הנשים (העזרה החיצונה): "טבול יום" (מי שטבל אך טרם שקעה עליו החמה) מורשה להיכנס לחיל, אך אסור לו להיכנס לעזרת הנשים.
- עזרת ישראל (העזרה הפנימית): "מחוסר כיפורים" (מי שנטהר אך טרם הביא את קורבנו המחויב) אסור בכניסה לעזרת ישראל, אך מותר לו לשהות בעזרת הנשים.
- עזרת הכהנים: הכניסה לאזור זה מותרת לכהנים בלבד! למעט במקרים בהם עבודת הקורבן מצריכה את נוכחותו של ה'ישראל' (הבעלים של הקורבן) לצורך סמיכת ידיים, תנופה או שחיטה.
- בין האולם ולמזבח: כהנים (וכל שכן ישראלים) בעלי מומים, פרועי ראש (שיער ארוך ופזור) או קרועי בגדים - אסורים בכניסה לשטח זה לחלוטין.
- ההיכל וקודש הקודשים: הכניסה להיכל מחייבת קידוש ידיים ורגליים מן הכיור לפני כן. לקודש הקודשים אסור לשום אדם להיכנס לעולם, פרט לכהן הגדול ביום הכיפורים, לצורך עבודת היום בלבד.
תנאי סף לעבודה במקדש (לכהנים ולויים)
על העובדים בקודש מוטלות דרישות מחמירות בכדי לשמור על טהרת וקדושת העבודה:
- בגדי עבודה: חובה ללבוש בגדי כהונה שלמים וללא רבב.
- איסור שכרות: איסור מוחלט על עבודה תחת השפעת יין (שיכור).
- תמימות הגוף: איסור לעבוד כערל (שאינו מהול) או כבעל מום.
- שמירת גבולות: חובה על הכהנים לא לצאת משטח העזרה בזמן עבודתם.
- הקפדה על תפקידים: איסור חמור על חריגה מתפקידים (לוי שעובד בעבודת כהן, או להיפך).
- קידוש ידיים ורגליים: חובה לקדש ידיים ורגליים מן הכיור בטרם תחילת כל עבודה.
קדושתה של העיר ירושלים
ירושלים היא העיר הקדושה ביותר בעולם, ומתוך כך חלים בה ועל יושביה מספר דינים ייחודיים שנועדו לשמור על קדושתה וטהרתה של עיר הקודש:
אכילת קודשים
קורבנות שדרגתם "קודשים קלים" ומעשר שני, מותרים וצריכים להיאכל אך ורק בתוך חומות העיר ירושלים.
לינה ואש"ל חינם
ירושלים מיועדת לכלל עם ישראל ואינה מחולקת לשבטים. לכן, עולי הרגלים רשאים ללון ולהתארח בה ללא תשלום על המגורים. כפיצוי מוסכם, בעלי האכסניות והמלונות מקבלים את עורות הקורבנות של עולי הרגל.
טהרה ממתים
לא מלינים את המת בתוך ירושלים (יש לקוברו עוד באותו היום), וכן אין מעבירים עצמות אדם ברחובותיה כדי למנוע טומאה מעולי הרגל.
חסינות רוחנית
העיר ירושלים חסינה מפני דיני "עיר הנידחת". כמו כן, בתי העיר אינם נטמאים בנגעי צרעת הבתים, ואין מביאים עבורה "עגלה ערופה" במקרה של רצח מסתורי.
צָמְאָ֬ה נַפְשִׁ֨י | לֵאלֹהִים֮ לְאֵ֪ל חָ֥י מָתַ֥י אָב֑וֹא וְ֝אֵרָאֶ֗ה פְּנֵ֣י אֱלֹהִֽים.
(תהילים מ"ב, ג')