סדר יום בחג הסוכות
בית המקדש פתוח בימי חג הסוכות אך ביו"ט ניתן להקריב רק קרבנות ציבור (תמידים ומוספים) או קרבנות פרטיים לצורך אכילה, אך לא ניתן להקריב קרבנות פרטיים שלא לצורך אכילה ביו"ט (למעט עולת ראייה). קרבנות המוסף קרבים מיד לאחר קרבן תמיד של שחר.
בנוסף, מתקיימת כל לילה במהלך החג "שמחת בית השואבה", ובבוקר מתקיימת מצוות "ניסוך המים" (ראה מטה). אחת לשבע שנים מקיימים גם את מצוות "הקהל".
על החג
בחג הסוכות נצטווינו לשבת בסוכה למשך שבעה ימים (ט"ו - כ"א תשרי), זכר לענני הכבוד שהיה במדבר, וליטול לולב אתרוג הדסים וערבות.
ברחבת הר הבית ישנן סוכות לבאים לבית המקדש (לא לשינה), ובנוסף בכל רחבי ירושלים נבנות סוכות מיוחדות לעולי רגלים.
מוספי החג והמשמרות
בכל ימי החג מקריבים חוץ מקרבנות התמיד גם קרבנות מוסף. אך בשונה משאר החגים, בחג סוכות בכל יום יש הבדל במספר הפרים הקרבים (בשאר הקרבנות אין הבדל):
קרבנות קבועים לכל יום:
* בשבת מקריבים בנוסף את קרבנות שבת הרגילים (שני כבשים).
מספר הפרים (בסדר יורד):
- היום הראשון (יו"ט): 13 פרים (עולה)
- היום השני: 12 פרים
- היום השלישי: 11 פרים
- היום הרביעי: 10 פרים
- היום החמישי: 9 פרים
- היום השישי: 8 פרים
- היום השביעי (הושענא רבה): 7 פרים
בשונה משאר החגים, "קרבנות החג" מתחלקים בין כל המשמרות ולא בהגרלה. ישנו סדר מיוחד בחלוקה כדי שכל משמרת תזכה להקריב גם פרים.
טבלת חלוקת קרבנות החג (24 משמרות)
| # |
משמרת |
יום א' |
יום ב' |
יום ג' |
יום ד' |
יום ה' |
יום ו' |
יום ז' |
| א | יְהוֹיָרִיב | 1 פר | 1 פר | 1 כבש | 1 שעיר | 1 פר | 2 כבשים | 1 שעיר |
| ב | יְדַעְיָה | 1 פר | 1 אייל | 1 פר | 2 כבשים | 1 פר | 2 כבשים | 1 כבש |
| ג | חָרִם | 1 פר | 1 אייל | 1 פר | 2 כבשים | 1 פר | 2 כבשים | 1 כבש |
| ד | שְׂעֹרִים | 1 פר | 1 שעיר | 1 פר | 2 כבשים | 1 פר | 2 כבשים | 1 כבש |
| ה | מַלְכִּיָּה | 1 פר | 2 כבשים | 1 פר | 1 כבש | 1 פר | 2 כבשים | 1 כבש |
| ו | מִיָּמִן | 1 פר | 2 כבשים | 1 פר | 1 כבש | 1 פר | 2 כבשים | 1 כבש |
| ז | הַקּוֹץ | 1 פר | 2 כבשים | 1 פר | 1 כבש | 1 פר | 2 כבשים | 1 כבש |
| ח | אֲבִיָּה | 1 פר | 2 כבשים | 1 פר | 1 כבש | 1 אייל | 1 פר | 1 כבש |
| ט | יֵשׁוּעַ | 1 פר | 2 כבשים | 1 פר | 1 כבש | 1 אייל | 1 פר | 1 כבש |
| י | שְׁכַנְיָהוּ | 1 פר | 1 כבש | 1 פר | 1 כבש | 1 שעיר | 1 פר | 1 כבש |
| יא | אֶלְיָשִׁיב | 1 פר | 1 כבש | 1 פר | 1 כבש | 2 כבשים | 1 פר | 1 כבש |
| יב | יָקִים | 1 פר | 1 כבש | 1 פר | 1 כבש | 2 כבשים | 1 פר | 1 כבש |
| יג | חֻפָּה | 1 פר | 1 כבש | 1 אייל | 1 פר | 1 כבש | 1 פר | 1 כבש |
| יד | יֶשֶׁבְאָב | 1 אייל | 1 פר | 1 אייל | 1 פר | 1 כבש | 1 פר | 1 כבש |
| טו | בִּלְגָּה | 1 אייל | 1 פר | 1 שעיר | 1 פר | 1 כבש | 1 פר | 1 כבש |
| טז | אִמֵּר | 1 שעיר | 1 פר | 2 כבשים | 1 פר | 1 כבש | 1 אייל | 1 פר |
| יז | חֵזִיר | 2 כבשים | 1 פר | 2 כבשים | 1 פר | 1 כבש | 1 אייל | 1 פר |
| יח | הַפִּצֵּץ | 2 כבשים | 1 פר | 2 כבשים | 1 פר | 1 כבש | 1 שעיר | 1 פר |
| יט | פְּתַחְיָה | 2 כבשים | 1 פר | 2 כבשים | 1 פר | 1 כבש | 2 כבשים | 1 פר |
| כ | יְחֶזְקֵאל | 2 כבשים | 1 פר | 1 כבש | 1 פר | 1 כבש | 2 כבשים | 1 פר |
| כא | יָכִין | 2 כבשים | 1 פר | 1 כבש | 1 פר | 1 כבש | 2 כבשים | 1 פר |
| כב | גָמוּל | 2 כבשים | 1 פר | 1 כבש | 1 פר | 1 כבש | 2 כבשים | 1 פר |
| כג | דְּלָיָהוּ | 1 כבש | 1 פר | 1 כבש | 1 אייל | 1 פר | 2 כבשים | 1 אייל |
| כד | מַעַזְיָהוּ | 1 כבש | 1 פר | 1 כבש | 1 אייל | 1 פר | 2 כבשים | 1 אייל |
שיר של יום
בזמן הקרבת המוסף מנגנים הלווים שיר מיוחד לכבוד החג, כאשר לכל יום ישנו שיר אחר:
- ביום הראשון: "הבו לה' בני אלים" (תהילים כ"ט).
- ביום השני: "ולרשע אמר אלוהים" (תהילים נ', ט"ז).
- ביום השלישי: "מי יקום לי עם מרעים" (תהילים צ"ד, ט"ז).
- ביום הרביעי: "בינו בוערים בעם" (תהילים צ"ד, א'-ט"ו).
- ביום החמישי: "הסירותי מסבל שכמו" (תהילים פ"א).
- ביום השישי: "ימוטו כל מסדי ארץ" (תהילים פ"ב).
- ביום השביעי: שיר זה לא נאמר בשנה רגילה.
* וכשחל שבת באחד מימי חול המועד, 'שיר של שבת' דוחה את שיר החג, וממשיכים ביום שאחריו לפי הסדר הכתוב מעלה (כך שביום השביעי יאמרו את 'ימוטו כל מסדי ארץ').
נטילת ארבעת המינים
בבית המקדש, בשונה משאר המקומות, מצוות נטילת לולב נוהגת במשך כל שבעת ימי החג חוץ משבת החלה בחול המועד. אך אם חל יו"ט הראשון בשבת, נוטלים גם בשבת!
בכל יום מקיפין את המזבח עם הלולבים ואומרים את ה"הושענות", וביום השביעי (הושענא רבה) מקיפים את המזבח 7 פעמים.
מצוות ערבה:
בכל יום מימי החג, מביאים מורביות ארוכות של ערבה (11 אמות) וזוקפים אותם בצידי המזבח כך שראשיהם כפופים על גבי המזבח. מצווה זו נוהגת בכל שבעת ימי החג חוץ משבת, אך אם חל יום השביעי (הושענא רבה) בשבת, אזי כן דוחה מצווה זו את השבת, אלא שמביאין את המורביות עוד מערב שבת לבית המקדש.
שמחת בית השואבה וניסוך המים
במשך ימי החג מתקיימת "שמחת בית השואבה" בעזרת נשים שבבית המקדש. במוצאי יו"ט האירוע מתחיל עם צאת החג ומסתיים בבוקר ביציאה לשאיבת מים לניסוך המים. בשאר הימים האירוע מתחיל מיד לאחר הקרבת תמיד של בין בערבים (השעה המדוייקת תפורסם באתר). אירוע זה אינו מתקיים בשבת.
שמחת בית השואבה פתוחה לכולם כולל עזרת נשים מיוחדת (גזוזטרא עליונה) שנבנית לצורך כך במוצאי יום טוב, אך רק גדולי חכמי ישראל, ראשי הישיבות, הסנהדרין, החסידים, הזקנים ואנשי מעשה משתתפים בריקודים בפועל למטה.
לקראת הבוקר יוצאים בתהלוכה המונית לעבר מעיין "השילוח" ומשם שואבים מים בצלוחית של זהב ל"ניסוך המים". ניסוך המים מתבצע על המזבח בזמן הקרבת תמיד של שחר יחד עם ניסוך היין.
מצוות הקהל
"הקהל" הוא כינויה של מצוות עשה מהתורה להקהיל את כל עם ישראל העולים לרגל בחג הסוכות שבמוצאי שנת שמיטה (השנה השמינית) ולקרוא בתורה בפניהם. חכמים קבעו כי מצוות הקהל מתקיימת על ידי המלך, בקריאת פרשיות מספר דברים, במוצאי יום טוב ראשון של סוכות.
בהגיע זמן מצוות הקהל, הכהנים תוקעים בחצוצרות, וכל העם (אנשים, נשים וטף) נקהלים בעזרת נשים. נבנית בעזרה בימת עץ גדולה שעליה יושב המלך, וקורא לפניהם פרשיות נבחרות מספר דברים.
אחר הקריאה, בנוסף לברכת התורה, המלך מברך עוד שבע ברכות כמו כהן גדול ביום הכיפורים. הקריאה והברכות נעשות בלשון הקודש בלבד.
השמיטה הקרובה הינה שנת ה'תשפ"ט, כך שאירוע הקהל הבא יהיה במוצאי יו"ט של חג סוכות ה'תש"צ.
"וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ"
(ויקרא כ"ג, מ"א)
