בית המקדש - בית שלישי
מדריכים -> כהנים
מדריכים -> כהנים
על הכהנים כעובדים בבית המקדש ישנם דינים מיוחדים שאינם נמצאים בשאר עם ישראל:
• אסור להטמא למת פרט לשבעה קרובים (אביו, אמו, אחיו, אחותו הבתולה, אשתו, בנו, ביתו), וכן מותר להטמא למת מצווה.
• אסור להתחתן עם גרושה / חלוצה / זונה / חללה / גיורת וכ"ש שאר הפסולים.
לכהן גדול האיסורים חמורים יותר:
• אסור להטמא למת פרט אפילו לשבעה קרובים, אך מותר להטמא למת מצווה.
• אסור להתחתן בנוסף גם עם אלמנה, ככלומר חייב להתחתן עם בתולה וכ"ש שאסור בשאר הפסולים.
תפקיד הכהנים בבית המקדש הוא להקריב קרבנות, הדלקת הנרות במנורה, תקיעה בחצוצרות, הקטרת קטורת ודישון המזבח, בנוסף יש גם תפקיד "לשמור" בבית המקדש, כדי לעבוד יש לעמוד בתנאים הבאים:
• בגדי העבודה נדרשים להיות שלמים.
• חל איסור לעבוד פרוע ראש.
• בעל מום לא יכול לעבוד במקדש, וגם לא להיכנס לשטח שבין המזבח לאולם.
• לערל שאינו מהול אסור לעבוד במקדש.
• אסור על הכהנים לצאת מהמקדש בעת עבודתם.
• אסור על לכהן לעבוד בעבודה השייכת ללווים.
• בטרם העבודה במקדש נדרש קידוש ידיים ורגליים, וחל איסור לעבוד על מי שלא עשה זאת.
• חל איסור על שיכור לעבוד במקדש.
• אסור שיהיה חציצה בין הכהן לבגדים או בין הכהן לריצפה מה שמצריך עבודה ללא נעלים וגרביים וכן ללא תפילין של יד (של ראש מותר).
כהן הדיוט לובש ארבעה בגדים: כתונת, מכנסים, מצנפת ואבנט. כהן גדול לובש עוד ארבע: חושן, אפוד, מעיל וציץ.
ישנה לשכה מיוחדת המטפלת בבגדי הכהנים "לשכת פנחס המלביש", הבגדים צריכים להיות בדיוק במידותיהם של הכהנים, מומלץ לודא את תקינות הבגדים עוד לפני תחילת המשמרת, (בזמן בו הכהן אינו עובד הבגדים נשמרים בבית המקדש).
העבודה נעשית במשמרות כאשר בכל שבוע במהלך השבת המשמרת מתחלפת, כל משמרת מחולקת ל"בתי אב" (משפחות) כאשר כל בית אב עובד יום אחד בשבוע.
כהן המעוניין להקריב קרבן שלו, יכול להקריב בעצמו גם בזמן של משמרת אחרת.
גם בשלושה רגלים כל הכהנים יכולים להקריב, אך רק את קרבנות הרגל ולא קרבנות שלא מחמת הרגל.
בשבוע של המשמרת, אסור לכל בני המשמרת לשתות יין ביום, אפילו לאלו שאינם מהבית אב העובד, וכן אסור לספר ולכבס (למעט ערב שבת).
לטבלת לוח המשמרות לחץ כאן.
בבית המקדש הכהנים עולין לדוכן אחר שישלימו עבודת תמיד של שחר, ומגביהין ידיהם למעלה על גבי ראשיהן ואצבעותיהן פשוטות, חוץ מכהן גדול שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ, ואחד מקריא אותן מלה מלה כדרך שעושין בגבולין, עד שישלימו שלשת הפסוקים. ואין העם עונין אמן אחר כל פסוק, אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת. וכשישלימו, כל העם עונין: "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם".
אין ברכת כהנים נאמרת בכל מקום אלא בלשון הקדש, ובבית המקדש מזכירים את השם בשם המפורש.
שבט לוי ובכלל זה הכהנים לא זכו לקבל נחלה בארץ ישראל כמו שכתוב "ה' הוא נחלתם", אך הנשיא נותן מנחלתו לכהנים, אך ישנם 24 "מתנות כהונה" אותם ישראל נותנים לכהנים שזה כעין פיצוי על כך.
מתנות הנאכלות לכהנים בתוך בית המקדש:
• בשר קרבן חטאת.
• בשר קרבן אשם.
• בשר קרבן שלמי ציבור.
• שיירי קרבן העומר.
• שיירי מנחות (שניתנים לאכילה).
• קרבן שתי הלחם.
• לחם הפנים.
• לוג שמן של מצורע.
• חטאת העוף.
• אשם תלוי.
מתנות שנאכלות ומחולקות רק בירושלים:
• בכור בהמה טהורה.
• ביכורים.
• עורות קדשים (קדשי קדשים).
• החלק שהונף בשלמים תודה ונזיר, (חזה ושוק של קורבן תודה והלחם הבא עמו, חזה ושוק וזרוע של איל השלמים שמקריב הנזיר בסיום ימי נזירותו והלחם הבא עמו, וכן חזה ושוק של קורבן שלמים רגיל).
מתנות הניתנות בגבולין:
• תרומה גדולה.
• תרומת מעשר.
• הפרשת חלה.
• ראשית הגז.
• שדה אחוזה.
• זרוע לחיים וקיבה.
• פדיון הבן.
• פדיון פטר חמור.
• חרמי כהן.
• גזל הגר.
כהן המביא מנחה מנחתו מוקרבת כולה ואינה נאכלת.
כהן ביום הראשון לעבודתו בבית המקדש מקריב "מנחת חינוך".
הכהן הגדול מקריב בנוסף גם מנחת חביתין בכל יום.
לדיני ואופני הכנת המנחות עיין כאן.