דיני הכהנים
על הכהנים, כעובדים ומשרתים בבית המקדש, ישנם דינים והלכות מיוחדות שאינן חלות על שאר עם ישראל:
- אסור להיטמא למת, פרט לשבעה קרובים מדרגה ראשונה (אביו, אמו, אחיו, אחותו הבתולה, אשתו, בנו, בתו). כמו כן, מותר לכהן להיטמא ל"מת מצווה".
- אסור לכהן להתחתן עם גרושה, חלוצה, זונה (במונח ההלכתי), חללה או גיורת, וכל שכן שאסור בשאר הפסולי חיתון הכלליים.
לכהן הגדול האיסורים חמורים יותר:
- אסור להיטמא למת אפילו לשבעת הקרובים שלו (אך מותר להיטמא למת מצווה).
- אסור לו להתחתן בנוסף גם עם אלמנה (כלומר, חייב להתחתן עם בתולה בלבד - מצוות עשה), וכל שכן שאסור בשאר הפסולים.
עבודה במקדש
תפקיד הכהנים הוא להקריב קרבנות, להדליק את נרות המנורה, לתקוע בחצוצרות, להקטיר קטורת ולדשן את המזבח. בנוסף, יש להם גם תפקיד "לשמור" סביב בית המקדש.
תנאי הסף לעבודה במקדש:
- בגדי העבודה נדרשים להיות שלמים וללא פגם.
- חל איסור לעבוד "פרוע ראש" (שיער ארוך).
- כהן בעל מום לא יכול לעבוד במקדש, ואף אסור לו להיכנס לשטח שבין המזבח לאולם.
- לערל (שאינו מהול) אסור לעבוד במקדש.
- אסור על הכהנים לצאת מהמקדש (העזרה) בעת עבודתם.
- אסור לכהן לעבוד בעבודה השייכת לשבט הלויים.
- בטרם כל עבודה נדרש קידוש ידיים ורגליים מן הכיור. חל איסור לעבוד למי שלא עשה זאת.
- חל איסור מוחלט על שיכור לעבוד במקדש.
- אסור שתהיה חציצה בין הכהן לבגדיו, או בין כפות רגליו לרצפת העזרה. לכן העבודה מתבצעת יחפים לחלוטין, ללא תפילין של יד (תפילין של ראש מותר).
כהן הדיוט (רגיל) לובש ארבעה בגדים: כתונת, מכנסים, מצנפת ואבנט.
כהן גדול לובש שמונה בגדים: כתונת, מכנסים, מצנפת ואבנט כהדיוט, ומוסיף גם חושן, אפוד, מעיל וציץ (נזר הזהב על המצח).
ישנה לשכה מיוחדת המטפלת בבגדי הכהנים הנקראת "לשכת פנחס המלביש". הבגדים צריכים להיות בדיוק במידותיהם של הכהנים. מומלץ לוודא את תקינות הבגדים עוד לפני תחילת המשמרת (בזמן בו הכהן אינו עובד, הבגדים נשמרים בבית המקדש).
סדר המשמרות והעבודה
העבודה נעשית במשמרות כאשר בכל שבוע במהלך השבת המשמרת מתחלפת. כל משמרת מחולקת ל"בתי אב" (משפחות קטנות) כאשר כל בית אב עובד יום אחד בשבוע.
כהן המעוניין להקריב קרבן אישי שלו, יכול להקריבו בעצמו גם בזמן של משמרת אחרת.
בשלושת הרגלים כל הכהנים יכולים להקריב, אך רק את קרבנות הרגל (ולא קרבנות פרטיים שאינם שייכים לרגל).
בשבוע של המשמרת, אסור לכל בני המשמרת לשתות יין ביום (אפילו לאלו שאינם מהבית אב העובד באותו יום), לבית האב שמכהן אסור לשתות יין גם בלילה שלפני העבודה. וכן אסור להם להסתפר ולכבס בגדים (למעט בערב שבת לכבוד שבת).
לטבלת לוח המשמרות לחץ כאן.
ברכת כהנים
בבית המקדש, הכהנים עולין לדוכן המיוחד מיד לאחר שישלימו את עבודת תמיד של שחר. הם מגביהים ידיהם למעלה על גבי ראשיהם ואצבעותיהם פשוטות.
(הערה: כהן גדול אין מגביה ידיו למעלה מן הציץ שעל מצחו).
אחד הכהנים/הלויים מקריא להם מילה במילה כדרך שעושין בגבולין (בבתי הכנסת), עד שישלימו את כל שלושת הפסוקים.
בשונה מבית הכנסת, במקדש אין העם עונין אמן אחר כל פסוק. הכהנים אומרים את כל שלושת הפסוקים כברכה אחת רציפה. וכשישלימו, כל העם עונין יחד: "ברוך ה' אלוהי ישראל מן העולם ועד העולם".
אין ברכת כהנים נאמרת בכל מקום אלא בלשון הקודש, ובבית המקדש מזכירים את שם ה' בשם המפורש.
24 מתנות כהונה
שבט לוי, ובכלל זה משפחות הכהנים, לא זכו לקבל נחלה בארץ ישראל כשאר השבטים, שכן נכתב "ה' הוא נחלתם" והם מוקדשים לעבודת הקודש.
כפיצוי ופרנסה על כך, קבעה התורה 24 "מתנות כהונה" אותם ישראל נותנים להם מכל יבולם ורכושם.
המתנות מחולקות לשלושה סוגים ומיקומים בהם ניתן לאוכלן:
נאכלות במקדש בלבד
- בשר קורבן חטאת.
- בשר קורבן אשם.
- בשר שלמי ציבור.
- שיירי קורבן העומר.
- שיירי מנחות (שניתנים לאכילה).
- קורבן שתי הלחם.
- לחם הפנים.
- לוג שמן של מצורע.
- חטאת העוף.
- אשם תלוי.
נאכלות בכל ירושלים
- בכור בהמה טהורה (זכר).
- ביכורי פירות.
- עורות קודשים (מעורות קודשי קודשים).
- החלק שהונף: חזה ושוק של תודה ושלמים, והלחם של התודה. זרוע בשלה של איל נזיר והלחם.
ניתנות בכל הארץ (גבולין)
- תרומה גדולה (מיבול הדגן).
- תרומת מעשר (מעשר מן הלוי).
- הפרשת חלה.
- ראשית הגז (מצמר הכבשים).
- שדה אחוזה (שדה חרמים).
- זרוע, לחיים וקיבה (מכל בהמת חולין שנשחטת).
- פדיון הבן (5 סלעים).
- פדיון פטר חמור (שה).
- חרמי כהן.
- גזל הגר.
מנחת כהנים
כהן המביא קורבן מנחה פרטי משלו, מנחתו מוקרבת כולה על המזבח (כליל) ואינה נאכלת על ידו או על ידי כהנים אחרים.
- כהן ביום הראשון לעבודתו בבית המקדש בחייו, מקריב "מנחת חינוך" כדי לחנכו לעבודה.
- הכהן הגדול מקריב בנוסף גם מנחת חביתין בכל יום תמיד (מחציתה בבוקר ומחציתה בערב).
"כֹּ֣ל | תְּרוּמֹ֣ת הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ימוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֘ לַֽיהֹוָה֒ נָתַ֣תִּֽי לְךָ֗ וּלְבָנֶ֧יךָ וְלִבְנֹתֶ֛יךָ אִתְּךָ֖ לְחָק-עוֹלָ֑ם בְּרִית֩ מֶ֨לַח עוֹלָ֥ם הִוא֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לְךָ֖ וּֽלְזַרְעֲךָ֥ אִתָּֽךְ"
(במדבר י"ח, י"ט)