הדרכה והסבר להבאת קרבן שלמים

מהות הקרבן:

קרבן שלמים הינו קרבן שאימוריו מוקטרים ובשרו נאכל לבעלים, עור הקרבן שייך לבעלים.
ישנם כמה סוגי "שלמים":
• שלמי נדבה - קרבן שלמים שמחליט אדם להביאו ללא סיבה המחייבת.
• שלמי חגיגה - כל אדם שעולה לרגל בחוייב בהבאת קרבן זה.
• חגיגת ארבעה עשר - קרבן חגיגה מיוחד המגיע עם קרבן הפסח (להרחבה עיין כאן).
• שלמי ביכורים - המביא ביכורים מקריב עמו קרבן שלמים.
• שלמי שמחה - אדם המעוניין לאכול בשר ברגל צריך להקריב את הבהמה כקרבן שלמים, באם אין לו צורך בבשר פטור מלהקריב.
• שלמי תודה - קורבן נדבה שאדם מביא לפי רצונו, אך יש שכתבו שקורבן זה בא על ידי מי שנעשה לו נס וניצול, לקרבן זה יש להביא גם 40 לחמים.
• שלמי נזיר - נזיר המסיים את ימי נזירותו מביא אייל לשלמים ובנוסף מביא 20 לחמים, (למידע מפורט אודות "נזיר" לחץ כאן).

השלמים הינו ברמת קדושה של "קדשים קלים" וניתן לסמוך ולשחוט בכל מקום בעזרה.

ישנו שלמים נוסף המובא ע"' הציבור:
• שלמי עצרת - קרבן זה מביאים הציבור ביחד עם שתי הלחם בשבועות, אך קדושתם שונה והם נחשבים קדש קדשים.

סוג הקרבן:

קרבן השלמים (למעט נזיר ושלמי ציבור) בא בין מן הזכר ובין מן הנקבה, וניתן להביאו מן הבקר - פר, פרה, עגל, עגלה. ומן הצאן - איל, רחלה, שעיר, שעירה, גדי, גדייה, טלה, טלייה.
שלמים אינם באים מן בעוף.

לחמי תודה ונזיר:

בקרבן שלמים של נזיר ותודה צריך להביא "לחמים", בקרבן תודה 40 לחמים:
• 10 חלות (חמץ).
• 10 מצות.
• 10 רקיקין.
• 10 רבוכה.

ללחמי תודה יש לקחת 20 עשרונים, 10 לחמץ ו10 למצה, את 10 העשרונים של החמץ מחלקים ל10 חלות (כל אחד עישרון), וכדי לחמץ את העיסה שנים שעור בכלי של העישרון ואח"כ ממלאים את הכלי בסולת, לאחר מכן אופים את החלות.

החלות (מצה) הם קמח בלול בשמן ולאחר מכן אופים אותו, הרקיקין הם חלות שנאפו ולאחר מכן נמשכו בשמן, שני המינים הם 10 חלות כל 1 , כל מין מ3.33 עשרונים.

להכנת הרבוכה חולטים את הקמח במים חמים ואופים, ומטגנים במחבת עם רבע לוג שמן, גם כאן מכינים 10 חלות מ 3.33 עשרונים.

נזיר מביא רק 20 חלות:
• 10 מצות.
• 10 רקיקין.

להכנתם מביאים 6.6 עישרון, חציו לחלות וחציו לרקיקין ורביעית שמן לכל מין, ועושים אותם 10 חלות כמו שעושים ללחמי קרבן תודה.

יש להגיע עם כל הלחמים לבית המקדש בשעת ההקרבה.
שימו לב שבהכנת הלחם ישנם דרשות הלכתיות, למעוניינים ניתן לקנות את הלחם בבית המקדש.

הקרבת הקרבן:

מכיון שכאמור קרבן זה הינו קדשים קלים, הסמיכה והשחיטה נעשים בכל מקום בעזרה, הסמיכה נעשית ע''י הבעלים אך בלי וידוי אלא אמירת דברי שבח, השחיטה כשרה בזר למעוניינים, לאחר השחיטה מקבלים את הדם ומוליכים וזורקים על המזבח בחציו התחתון בזריקה הנקראת "שתים שהן ארבע", כלומר שזורק בפינות המזבח המזרחית צפונית ובמערבית דרומית.

לאחר מכן מפשיטים את עור הבהמה, מוציאים את האימורים המיועדים להקרבה ואת החזה והשוק כדי לקיים מצוות תנופה.
הכהן מניח על יד הבעלים את החלבים, מעליהם את החזה והשוק, ומעליהם את שתי הכליות ויותרת הכבד, וכשיש לחם מניחים אחד מכל סוג מעל הכל, ובשלמי נזיר מבשלים את האייל בעזרת הנשים ולוקחים את הזרוע כשהיא מבושלת ושמים גם אותה עם הלחם בתנופה, ומניח הכהן ידיו תחת ידי הבעלים, ומוליך ומביא מעלה ומוריד.

לאחר מכן מולחים את האימורים ומקטירים, החזה והשוק נאכל לכהנים ולמשפחותיהם בכל ירושלים, שאר הקרבן נאכל לבעלים בכל ירושלים.
שימו לב, שלמי נזיר ותודה נאכלים ליום ולילה בלבד, שלמי שאר קרבנות השלמים נאכלים לשני ימים ולילה.
הלחם שהונף אף הוא נאכל לכהנים כחזה והשוק, שאר הלחם לבעלים ודינו כשאר הקרבן.

בשלמי ציבור, מכיון שהם קדשי קדשים, שחיטתן בצפון (ואין בהם סמיכה), כמו כן הם נאכלים ליום ולילה לזכרי כהונה בלבד.

נסכים:

בהבאת קרבן שלמים, יש חובה להביא נסכים (לא דוקא באותו היום).
הנסכים כוללים יין שמן וסולת כאשר הכמות משתנה לפי סוג הבהמה.
כמו כן ניתן להזמין את הנסכים כאן באתר או לקנותם בבית המקדש.
לפרטים נוספים ראה בלשונית "נסכים".