בית המקדש - בית שלישי

סדר העבודה בבית המקדש בחג הפסח:

קרבן פסח:

כל יהודי המחויב במצוות מחויב אף באכילה מקורבן הפסח. חיוב זה כולל נשים, עבדים כנענים, וקטנים היכולים לאכול לפחות כזית מבשר הקורבן.
לקרבן הפסח יש לקחת גדי או טלה וישנו צורך בחבורה מוגדרת ה"מנוייה" על הקרבן, כאשר רק המנויים על הקרבן רשאים לאכול ממנו.
בי''ד ניסן מתקיים שחיטת הפסח גם בשנים שתאריך זה חל בשבת.

לשחיטת הפסח, יש להגיע לבית המקדש עם הקרבן והחל משעות בין הערבים (לאחר הקרבת תמיד בין הערבים) מתחילה שחיטת הפסח, וכשחל ביום שישי השחיטה מוקדמת יותר, שעת השחיטה תתפרסם באתר.
בעקבות הקהל הגדול שמגיע לחיטה, השחיטה עצמה מתחלקת לשלשה כתות.
שוחטים את הקרבן (אפשרי גם ע''י זר), והכהנים מקבלים את הדם וזורקים זריקה אחת כנגד היסוד, ובזמן זה הלווים מנגנים את ההלל.
לאחר מכן מפשיטים את העור ומקטירים את החלבים, ומכאן הבעלים לוקחים את הקרבן וצולים אותו כדין, (כשחל י''ד בשבת הצלייה נעשית רק בלילה).
בליל יו''ט (ליל ט''ו), אוכלים את קרבן הפסח עם מצות ומרורים בכל תחומי ירושלים, אך יש לסיים את האכילה עד חצות וכן ישנו איסור לשבור עצם.

חגיגת ארבעה עשר:

חגיגת ארבעה עשר הינו קרבן שלמים שמקריבים כדי שיהיה בשר לאכול לפני אכילת קרבן הפסח, ע"מ שקרבן הפסח ייאכל לשובע.
אך לא תמיד אפשר להביא את קרבן זה:
• בשבת - כאשר י"ד חל בשבת לא מקריבים כי קרבן זה אינו דוחה שבת.
• בטומאה - כאשר קרבן פסח בא בטומאה לא מקריבים כי קרבן זה אינו דוחה טומאה.
• במרובה - כאשר יש הרבה בשר למנויי הקרבן (כגון בקבוצה קטנה עם קרבן גדול וכדו').

קרבן זה בא מן הבקר ומן הצאן, מן הזכרים ומהנקבות, ונאכל לשני ימים ולילה, אך בשר החגיגה שנמצא על השלחן עם הפסח נאכל רק כמו קרבן פסח (עד חצות).

ימי חג הפסח:

בכל ימי חג הפסח, מקריבם חוץ מקרבנות התמיד גם את קרבנות ''מוסף'' הבאים:
• 2 פרים (עולה).
• 1 אייל (עולה).
• 7 כבשים (עולה).
• 1 שעיר (חטאת).

בשבת מקריבים בנוסף את קרבנות שבת הרגילים (שני כבשים), וביום הקרבת העומר (ט''ז) ישנו כבש נוסף הקרב עם העומר.

קרבן העומר:

שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב (י”ד בניסן), ועושים את התבואה כריכות במחובר לקרקע, כדי שיהיה נוח לקצור.
זמן הקציר הוא בט"ז בניסן בלילה, קוצרים שלוש סאים של שעורה, בשלושה אנשים, בשלושה מגלים, לתוך שלוש קופות בטקס מיוחד שבו הקוצר שואל 3 פעמים "בא השמש?" "מגל זו?" "קופה זו?" "אקצור?" ובשבת: "שבת זו?" והקהל עונים "הן!".
מביאים את הקופות עם שלוש הסאים לבית המקדש, וחובטים את השעורים וזורים ובוררים אותם. לאחר מכן קולים בכלי מיוחד הנקרא "אבוב", כלי מנחושת עם חורים, כדי שהאש תיגע בגרעינים. לאחר הקלייה לוקחים את הגרעינים ושוטחים אותם בעזרה כדי שהרוח תנשב עליהם. אחר כך מכניסים אותם ל'ריחים של גרוסות' וטוחנים אותם, ומנפים את השעורים הטחונות בשלוש עשרה נפות, ומוציאים לקורבן מתוך שלוש סאים של שעורים, עשירית האיפה של סולת מנופה, שהוא שיעור עומר.

ביום ט"ז בניסן, לאחר שהוקרבו קורבן מוסף הרגיל של פסח וכבש העולה המיוחד לעומר, אך לפני שהוקרב קורבן התמיד של בין הערביים, לוקחים את עומר סולת השעורים, שמים בכלי שרת, ומערבבים (בוללים) יחד עם לוג שמן זית. על הסולת הבלולה בשמן מניחים קומץ לבונה, כשאר המנחות. לאחר הבלילה לוקח כהן את המנחה, ומניף אותה במזרח העזרה, (על שם הנפת העומר, מכונה יום ט"ז בניסן יום הנף), ומגיש אותה לקרן מערבית דרומית כשאר המנחות. לאחר מכן כהן קומץ את המנחה, ומקטיר את הקומץ. הנותר מן המנחה - שנחשב אחד מ־24 מתנות כהונה - נאכל לכהנים כשיירי כל המנחות.

מעת שקרב העומר, מותר לאכול מהחדש מיד, גם מי שאינו יודע מתי קרב העומר, יכול לאכול מחצות כי עד אז ודאי שהוא הוקרב, באתר זה נעדכן מיד עם הקרבת העומר כדי ליידע את הציבור.

משעת קצירת העומר מתחילים לספור 50 ימים לחג השבועות, שהתורה לא נתנה תאריך לחג, אלא התאריך יהיה 50 ימים לאחר יום הקרבת העומר.

פסח שני:

מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא הקריב את קרבן הפסח, מוחייב לעשות "פסח שני".
פסח שני נעשה בי''ד אייר, ודיני הקרבתו הינם כהקרבת פסח ראשון, אך בפסח שני ניתן לשחוט על אף שיש חמץ, (אך נאכל צלוי עם מצות ומרורים והקרבתו דוחה שבת).

וּשְׁמַרְתֶּם֘ אֶת הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת-צִבְאֽוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹֽתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם.