מהות הקרבן:
קרבן חטאת הוא בא לכפר על חטא המחייב הבאת חטאת, לא ניתן להביאו כקרבן נדבה, אימורי הקרבן מוקטרים והבשר נאכל לכהנים.
באה על עבירה שנעשתה בשוגג כאשר על זדונה חייבים כרת, ישנם 36 כאלו. העובר על אחד מאלו בשוגג, מביא חטאת כבשה או עז נקבה.
היא חטאת המביא הנשיא אם עבר על אחת מעברות שהיחיד מביא עליהם "חטאת היחיד" קרבנו יהיה שעיר זכר דווקא.
| • הבא על האם | • הבא על אשת האב | • הבא על כלתו | • הבא על הזכור | • הבא על הבהמה | • האשה המביאה את הבהמה עליה |
| • הבא על אשה ובתה | • הבא על אשת איש | • הבא על אחותו | • הבא על אחות אביו | • הבא על אחות אמו | • הבא על אחות אשתו |
| • הבא על אשת אחיו | • הבא על אשת אחי אביו | • הבא על הנדה | • המגדף | • העובד עבודה זרה | • הנותן מזרעו למולך |
| • בעל אוב | • המחלל את השבת | • טמא שאכל את הקדש | • הבא למקדש טמא | • האוכל חלב | • האוכל דם |
| • האוכל נותר | • האוכל פיגול | • השוחט בחוץ | • המעלה בחוץ | • האוכל חמץ בפסח | • האוכל ביום הכיפורים |
| • העושה מלאכה ביום הכיפורים | • המפטם את השמן | • המפטם את הקטורת | • הסך בשמן המשחה | • המבטל מצוות קרבן פסח | • המבטל מצוות מילה |
היא חטאת לאדם יחיד שעבד עבודה זרה בשוגג, הקרבן הינו עז דווקא.
חטאת זו מגיעה כחלק מקרבנות המוספים בחגים ובר"ח כאשר הקרבן הינו שעיר, שעיר זה מכפר על טומאת מקדש וקדשיו.
חטאת זו באה על אחת מ3 העבירות הבאות:
העובר על אחד מאלו, מביא חטאת עולה ויורד, כלומר, לפי המצב הכלכלי של האדם:
עשיר - קרבנו כשבה או שעירה.
עני - קרבנו 2 תורים או 2 בני יונה (1 חטאת ו1 עולה).
עני ברמה גדולה יותר - קרבנו מנחה, עשירת האיפה סלת בלבד.
אדם שהיה טמא בטומאה המצריכה קרבן לטהרתו (הבאת הקרבן היא לאחר שנטהר):
זב, זבה, יולדת, מצורע עני: תור או בן יונה.
מצורע עשיר: כבשה.
ישנם שני מצבים בהם הנזיר מביא קרבן חטאת:
נזיר הנטמא - קרבנו תור או בן יונה.
נזיר המסיים את נזירותו - קרבנו כבשה.
קרבן זה הינו קדשי קדשים ולכן הסמיכה והשחיטה הינם בצפון, בשעת הסמיכה יש להתוודות על העבירה עליה מביאים את הקרבן, השחיטה כשרה בזר למעוניינים, לאחר השחיטה מקבלים את הדם ומוליכים ונותנים על כל קרנות המזבח, הכהן עולה לסובב (כדי לתת בחצי העליון) והכהן נותן באמצעו על חוד הקרן לפי הסדר, קרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, את שיירי הדם שופך הכן ליסוד דרומי.
לאחר מכן מפשיטים את עור הבהמה, מוציאים את האימורים המיועדים להקרבה ומולחים ומקטירים.
שאר הקרבן נאכל לזכרי כהונה ליום ולילה, כמו כן עור הקרבן לכהנים.
בחטאת העוף, הכהן מולק את העוף בקרן דרומית מערבית, ואינו מנתק את הראש מהגוף, הכהן מתיז את הדם לקרן דרומית מערבית שבמזבח, וכל הדם שנשאר בעוף מתמצה אל היסוד הדרומי
כל בשרה נאכל לכהנים זכרים כמו בשר חטאות הנאכלות, ואין ממנו שום דבר הקרב על המזבח.
ישנם כמה סוגי "חטאת פנימית":
(או "פר הבא על כל המצוות") - כשהורו הסנהדרין בשוגג היתר בדבר שאיסורו כרת ועשו רוב ישראל ע"פ הוראתם.
כשהורו הסנהדרין בשוגג היתר לעבודה זרה.
כהן הגדול שהורה לעצמו היתר בשוגג בדבר שזדונו כרת.
פר ושעיר של יום הכיפורים - להסבר וסדר עבודתו ראה כאן.
בפר העלם דבר סומכין 3 מהסנהדרין (וכן בשעיר יום הכיפורים הכהן הגדול סומך), בשאר קרבנות הציבור אין סמיכה.
שחיטתו וקבלת הדם נעשים בצפון, לאחר מכן מוליכים את הדם לתוך ההיכל, הכהן נותן באצבעו תחילה שבע פעמים על הפרוכת המבדילה בין ההיכל לקודש הקודשים, ולאחר מכן על ארבע קרנותיו של מזבח הזהב שבהיכל, המשמש בדרך כלל להקטרת קטורת בלבד, ולבסוף שופך את שארית הדם על מזבח הנחושת ביסוד המערבי שכנגד פתח אוהל מועד.
לאחר מכן מקטירים את האימורים, את שאר הבשר מוצאים למחוץ לירושלים אל "בית הדשן" ושם שורפים, השריפה כשירה גם בזר (והשורף נטמא ליום אחד).
