בית המקדש - בית שלישי
אירועים -> יום כיפור
אירועים -> יום כיפור
שבעה ימים לפני יום כיפור (ג' תשרי), הכהן הגדול מופרש מביתו ועובר לגור ב"לשכת פלהדרין", אירוע זה נעשה בהשתתפות קהל רב והשעה המדוייקת תתפרסם באתר, בשבוע זה הכהן הגדול לומד ומתרגל את עבודות יום הכיפור.
בנוסף, מכינים כהן נוסף למקרה שהכהן הגדול יפסל.
ביום כיפור, מקריבים חוץ מקרבנות התמיד גם את קרבנות ''מוסף'' הבאים:
• 1 פרים (עולה).
• 1 אייל (עולה).
• 7 כבשים (עולה).
• 1 שעיר (חטאת).
בשבת מקריבים בנוסף את קרבנות שבת הרגילים (שני כבשים).
בנוסף, ישנם קרבנות מיוחדים הקרבים בעבודת היום:
קרבנות מכספו של הכהן גדול:
• 1 פרים (חטאת).
• 2 אייל (עולה).
קרבנות מכספי ציבור:
• 1 אייל (עולה).
• 2 שעיר (1 לחטאת ו1 לעזאזל).
עבודת יום הכיפורים בבית המקדש נועדה לכפר על חטאיהם של כל איש ואיש מישראל. העבודה שנעשית על ידי הכהן הגדול ביום הכיפורים היא העבודה החשובה ביותר במקדש במהלך השנה. ככלל, הכהן הגדול עושה לבדו את רובן המוחלט של עבודות המקדש ביום זה.
יום זה הוא הפעם היחידה בשנה שבה הותרה כניסה לקודש הקודשים, וזאת לכהן הגדול בלבד. עבודות היום צריכות להתבצע על ידי הכהן הגדול לפי סדר מוגדר, ובמקרה של סטייה מהסדר המדוקדק הקבוע בהלכה, חלק גדול מהעבודות נפסלות.
בליל יום כיפור הכהן הגדול אינו ישן, אלא עוסק בתורה בבית המקדש בליווי פרחי הכהונה עד זמן תחילת העבודה.
כבר בחצות הלילה מתקיים מצוות "תרומת הדשן", בשונה משאר השנה שנעשה רק בעלות השחר.
שימו לב, ביום כיפור בית המקדש מתמלא באנשים הבאים לראות את "סדר העבודה" עוד לפני עלות השחר!
כשעולה השחר, טובל הכהן הגדול במקווה שמעל שער המים, לובש את בגדי הזהב הרגילים, ומתחיל בעבודות היום - הקרבת תמיד של שחר, הקטרת הקטורת, הטבת נרות המנורה והקרבת מנחת החביתין. לאחריהם היה מקריב את קורבנות היום - פר העולה ושבעה כבשים של מוסף.
כשמסיים עבודות אלה, הולך וטובל במקווה שעל גג לשכת הפרווה ומחליף בגדיו לבגדי לבן. משם פונה אל פר החטאת שהיה עומד בין האולם למזבח ואמר עליו את הווידוי הראשון (עליו ועל משפחתו), שכולל אמירת השם המפורש. והכהנים והעם שבעזרה כששומעים את ה"שם" צריכים לכרוע ולהשתחוות ולפול על הפנים ולומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
לאחר שמתוודה על הפר, הולך הכהן הגדול אל צדה המזרחי של העזרה, צפונית למזבח, שם ממתינים לו שני שעירים. הכהן הגדול טורף שני גורלות בקלפי (ארגז קטן מעץ), ומעלה גורל אחד בכל יד. לשעיר אחד מעלה גורל "לה'" ולשעיר השני מעלה גורל "לעזאזל", ועל פי הכרזת אב בית הדין וסגן הכהן הגדול, מקדיש את השעיר ל"ה'". על שני השעירים קושר לשון של זהורית (חוט אדום) על השעיר לה' - בצוואר, ועל השעיר לעזאזל - בין קרניו.
כשמסיים את ההגרלה, שב הכהן הגדול אל הפר ומתוודה עליו פעם נוספת (וידוי על הכהנים). לאחר הווידוי שוחט את הפר ומקבל את הדם, ונותן לכהן אחר למרס (לערבב) את הדם כדי שלא יקרוש. משם הולך אל המזבח החיצוני וממלא מחתת זהב בגחלים לצורך הקטרת הקטורת בקודש הקדשים, כמו כן מוציאים לו מחתה מלאה קטורת דקה מן הדקה, והכהן חופן מלא חופניו קטורת ושם בכף.
הכהן לוקח את המחתה עם הגחלים ביד ימין, ואת הכף עם הקטורת ביד שמאל, והולך בהיכל לכיוון קודש הקודשים, עד שהגיע אל הפרוכות שהבדילו בין הקודש לקודש הקודשים[י"ד]. הוא עבר את הפרוכת הראשונה מדרום, הלך בין שתי הפרוכות עד לצד צפון ועבר את הפרוכת השנייה.
הכהן מניח את המחתה על הרצפה של קודש הקדשים בין בדי הארון. הכהן מעביר את כל הקטורת שבכף לתוך ידיו ושם אותה על המחתה, מחכה עד שקודש הקודשים יתמלא עשן ויוצא. לאחר שיצא הכהן הגדול מקודש הקודשים, מתפלל תפילה קצרה בהיכל.
אחר כך יוצא הכהן הגדול מההיכל, ומקבל את דם הפר ששחט קודם מהכהן ששמר עליו שלא יקרש, וחוזר פנימה אל קודש הקודשים להזות את דמו כנגד הארון, פעם אחת למעלה ושבע למטה.
לאחר הזאת דם הפר, מניחו הכהן הגדול על כן בהיכל, שוחט את השעיר שעלה עליו גורל של "שם" ונכנס להזות את דמו בקודש הקודשים, באותה צורה - הזאה אחת למעלה ו-7 למטה, כנגד הארון.
לאחר שיוצא הכהן הגדול מקודש הקודשים, לוקח שוב את דם הפר ומזה אותו כנגד הפרוכת המבדילה בין קודש הקודשים להיכל, הזאה אחת למעלה ו-7 למטה, כנגד הפרוכת. לאחר ההזאה מדם הפר, מזה הכהן הגדול בצורה דומה את דם השעיר כנגד הפרוכת. לאחר ההזאות על הפרוכת מערב הכהן את שני הדמים, ומזה מהם 4 הזאות על 4 קרנות מזבח הזהב, ועוד 7 הזאות על הצד העליון של מזבח הזהב. שאריות הדם שופך ליסוד מערבי של המזבח החיצון.
לאחר גמר ההזאות בקודש הקודשים ובהיכל, הולך הכהן הגדול אל השעיר המשתלח, שעומד מוכן כנגד שער המזרח, שדרכו יוצא אל המדבר, ומתוודה עליו וידוי שלישי ואחרון, על חטאי עם ישראל. לאחר הווידוי מוסר הכהן הגדול את השעיר ליד האיש שילווה את השעיר למדבר. השליח מהלך על גבי גשר מיוחד עד ליציאתו מהעיר, כדי למנוע מהקהל "לעזור" לו להזדרז. השעיר לעזאזל ומלווהו יצאים למסע של כ-12 קילומטר למדבר יהודה, עד לצוק שהשעיר מושלך ממנו לעזאזל. משהגיעו לצוק, זורק המלווה את השעיר מאחוריו אל הצוק התלול, והוא מתרסק ונעשה איברים איברים לפני שמגיע לחצי ההר.
לאחר שילוח השעיר לעזאזל למדבר, הכהן הגדול אינו רשאי להמשיך בשום עבודה עד שיגיע השעיר למדבר. כדי להודיע שהגיע השעיר למדבר וניתן להמשיך בעבודות היום, ישנם מגדלים קטנים לאורך הדרך, בהם מנופפים בסודרים אלו לאלו, לסימן שהגיע השעיר למדבר.
הכהן הגדול קורא בתורה בבימה מוגבהת בעזרת הנשים את פרשיות התורה העוסקות ביום הכיפורים. את פרשת עבודת יום הכיפורים שבפרשת אחרי מות, ואת מצוות היום שבפרשת אמור, הקריאה היא מתוך ספר תורה. ואת מוספי היום שבפרשת פינחס קורא בעל פה כדי שלא להטריח את הציבור בגלילה של הספר. מאחר שקריאת התורה אינה ממש עבודה, רשאי הכהן לקרוא גם בבגד לבן משלו.
בו בזמן שהכהן הגדול קורא בתורה, נשרפים מחוץ לירושלים הפר והשעיר ל"שם", שדמם הוזה בקודש הקודשים ובהיכל, ככל חטאת פנימית.
לאחר הקריאה הכהן הגדול טובל, מחליף לבגדי זהב, מקדש את ידיו ורגליו ומקריב את שעיר החטאת של קרבן מוסף (שעיר הנעשה בחוץ), את האיל שלו ואת איל העם, ומקטיר את אמורי הפר והשעיר הנשרפים.
לאחר הקרבת המוספים, הכהן הגדול מחליף את בגדי הזהב ששימשו אותו להקרבת קרבנות המוספים לבגדי לבן, בטקס שכולל קידוש ידיים ורגליים מכלי של זהב בעת הפשיטה, טבילה במקווה, ושוב קידוש ידיים ורגליים בעת לבישת בגדי הלבן. בבגדים אלו נכנס שוב לקודש הקודשים, כדי להוציא את כף הקטורת ומחתת הגחלים שהכניס שם בשעת הבוקר.
לאחר הוצאת המחתה מקודש הקדשים, הכהן הגדול מחליף שוב את בגדיו לבגדי זהב, בטקס הכולל קידוש ידיים ורגליים בעת הפשיטה של הבגדים הלבנים, טבילה, ושוב קידוש ידיים ורגליים בעת לבישת בגדי הזהב. כדי לסיים את העבודות השייכות לשעת בין הערביים בבית המקדש, שכוללות קורבן תמיד, הקטרת קטורת של בין הערביים והדלקת הנרות. לאחר מכן שוב מקדש ידיו ורגליו בעת פשיטת בגדי הזהב ולובש בגדי חול. משם מלווים אותו לביתו ושם היה עושה סעודה לאוהביו על שזכה לסיים את עבודות יום הכיפורים בשלום.
