הדרכה והסבר למצורעים

הסבר כללי על הנגעים

נגע הצרעת הינו (על פי רוב) כתם בצבע מסוים המופיע באחד מהדברים הבאים:

• נגעי אדם - נגע הנראה בגוף האדם (בין זכר ובין נקבה).
• נגעי בגדים - נגע הנראה בבגד עשוי צמר או פשתן.
• נגעי בתים - נגע הנראה בקירות בית מאבן.

את הנגע יש להראות מיד כשהוא נראה, למעט חתן וכלה בשבעת ימי המשתה או בימי הרגל, בהם ניתן לחכות עד סוף השמחה או הרגל.
הכהן הרואה את הנגע באפשרותו לפסוק אחד משלושת המצבים הבאים:

מושגים כלליים בנגעים

• מחייה: מהווה סימן טומאה לנגעי אדם. אזור של עור רגיל (בריא) בתוך הנגע, בגודל של "עדשה" (בין 6 ל-6.2 מ"מ).
• פשיון: סימן טומאה בנגעים. נגע שגדל ("פושה") במהלך ימי ההסגרה או אחרי שנטהר.
• הופך כולו לבן: אדם שיש בו נגע שפשה על כל חלקי גופו לגמרי. אם היה מוסגר או מוחלט - זה נחשב כסימן טהרה. אך אם הוא כבר נטהר ופתאום הפך כולו לבן - זה סימן טומאה.
• טהרה מתוך הסגר: נגע שהוסגר ולא התפתח, הנגע טהור אך האדם טעון טבילה.
• טהרה מתוך החלט: אדם שהוחלט כטמא, ואז הלכו סימני הטומאה או שנולדו בו סימני טהרה. עובר תהליך טהרה מיוחד עם ציפורים.

נגעי אדם

גודל הנגע המינימלי בנגעי אדם הינו כ"גריס" (בין 19 ל-21 מ"מ, ובתוכו חייב שיהיה ריבוע מלא בשיעור זה). ישנם 4 סוגי נגעים באדם:

דיני אדם שנראה בו נגע

• נגע טהור מתחילה: הכהן אומר שטהור - האדם ממשיך בשגרת חייו.
• מצורע מוסגר: שוהה בהסגר בבית מחוץ לערי חומה (עד שבוע או שבועיים). מטמא בימי ההסגר כאב הטומאה במגע, משא, וביאה לאוהל/בית.
• מצורע מוחלט: הכהן מטמא אותו ודאי. עליו לצאת אל מחוץ לערים המוקפות חומה. חייב בפרימת הבגדים, פריעת הראש, ואיסור שאילת שלום (אישה פטורה מפריעה ופרימה). מטמא במגע, משא, וביאה לבית.

תהליך טהרת המצורע

מצורע שהכהן פוסק שנטהר מצרעתו (למשל, הלכו סימני הטומאה) עובר תהליך טהרה מיוחד המתפרס על פני מספר ימים, ובמהלכם משתנה דרגת טומאתו בהדרגה:

שלב שני: ביום השביעי מגלח שוב את כל גופו, טובל במקווה ומטביל בגדיו. מעתה יורד לדרגת "טבול יום" עד שקיעת החמה, ומהערב הוא מוגדר רק כ"מחוסר כיפורים".

הבאת קרבנות ביום השמיני

ביום השמיני המצורע מגיע למקדש ומביא 3 קרבנות (אשם, חטאת ועולה) ולוג (רביעית) שמן:

הזאת הדם והשמן: המצורע עומד בתוך עובי שער העזרה (שער ניקנור). שוחטים את כבש האשם, הכהן זורק את דמו על המזבח, אך גם מקבל חלק מהדם בידו ונותן על תנוך אזנו הימנית, בוהן ידו ורגלו הימנית של המצורע.
לאחר מכן הכהן לוקח מהשמן, מזה 7 פעמים לכיוון קודש הקודשים, ונותן שוב מהשמן על אותם איברים של המצורע (על גבי הדם), ואת שיירי השמן שופך על ראש המצורע. בסוף מקריבים את החטאת והעולה.

נגעי בגדים ובתים

נגעי בגדים

בגדים או אריגים (מעל 3x3 אצבעות) העשויים מצמר, פשתן או עור שלא נצבעו, ויש בהם נגע (אדום כהה או ירוק כהה בגודל גריס), יש להראות לכהן. הכהן יסגיר את הבגד ל-7 ימים.

• אם לאחר 7 ימים הנגע פשה (גדל) - הבגד כולו טעון שריפה באש.
• אם הנגע לא השתנה או דהה - מכבסים את הבגד ומסגירים לשבוע נוסף.
• אם בהסגר השני הנגע דהה - הבגד טהור (וטעון כיבוס). אם פשה או לא השתנה - שורפים את הבגד.
• אם השתנה מאדום לירוק וכדומה - קורעים את החלק עם הנגע ושורפים אותו, שמים טלאי חדש, מכבסים וטהור.

נגעי בתים

כדי שבית ייטמא בנגעים, עליו להיות בארץ ישראל (למעט ירושלים), בעל 4 קירות, עשוי מאבנים, עצים ועפר (מינימום 2 אבנים לקיר), ובגודל של לפחות 4x4 אמות. הנגע צריך להיות ירוק או אדום, בגודל של 2 גריסין.

בעל הבית שרואה את הנגע מוציא את תכולת הבית וקורא לכהן. הכהן מסגיר את הבית לשבוע ימים, ולאחריו בודק את מצב הנגע:

לאחר ההסגר הראשון

• אם הלך הנגע או נהיה בהיר: יש לקלף את מקום הנגע והבית טהור.
• אם עמד הנגע ללא שינוי: הכהן מסגיר את הבית לשבוע נוסף.
• אם הנגע פשה (גדל): יש לחלוץ את האבנים הנגועות ולהשליכן אל מחוץ לעיר, לטוח את הבית מחדש, והכהן מסגיר לעוד שבוע.

לאחר ההסגר השני (לבית שהנגע עמד בו ללא שינוי)

• אם הלך הנגע או נהיה בהיר: יש לקלף את מקום הנגע ולטהר את הבית עם ציפורים.
• אם פשה או שלא השתנה: יש לחלוץ את האבנים ולהשליכן אל מחוץ לעיר, לטוח את הבית מחדש והכהן מסגיר לשבוע שלישי.

בסיום ההסגר שלאחר חליצת האבנים והטיחה מחדש (הסגר שלישי או שני כשפשה בראשון)

• אם הנגע חזר: הכהן מטמא את הבית ויש לנתוץ (להרוס) אותו ולהשליך את עפרו אל מחוץ לעיר.
• אם לא חזר: יש לטהר את הבית עם ציפורים (שוחטים ציפור אחת, מזין 7 פעמים על הקיר, ומשלחים את הציפור החיה לשדה).

בית המוסגר או המוחלט מטמא את כל מי ומה שנכנס לתוכו!