יש כמה סוגי עולות העוף, בכולם דין ההקרבה זהה:
מביאה רק עוף אחד לחטאת, (העולה חייב להיות בהמה).
עני המביא קרבן עולה ויורד מביא תורים או בני יונה.
לאחר טהרתם מביאים עוף לעולה ועוף לחטאת.
מביא קרבן עוף (אחד לעולה ואחד לחטאת) לאחר טהרתו.
מליקת העוף נעשית על המזבח, הכהן עולה בכבש ל"סובב" ומגיע לקרן דרומית מזרחית, הכהן אוחז את כנפי העוף בין שתי אצבעות ואת רגליו בין שתי אצבעות, מותח את הצוואר על גודלו וחותך בציפורן האגודל את המפרקת. הכהן נזהר לא לחתוך את רוב הבשר שמסביב למפרקת על מנת שהעוף לא ימות לפני הגעת הציפורן ל"סימנים" – הקנה והוושט.
בעולת העוף הכהן חותך את שני הסימנים עד שמבדיל בין הראש לשאר הגוף.
לאחר מכן הכהן ממצה את דם הראש ואת דם הגוף על המזבח בחלקו העליון (מעל חוט הסיקרא). הכהן מולח את הראש ומקטיר אותו.
הכהן אוחז בכנפי העוף (ואין צורך לתלוש את הנוצות) ומְשַׁסֵּעַ (קורע) אותו, אך אינו מבדיל (אינו מפריד את שני חלקי העוף זה מזה לגמרי, אלא קורע את גבו), ומולח את הגוף ומקטיר.
בעולת העוף (כמו בכל עולה) אין אכילת אדם אלא רק אכילת מזבח.
ישנם כמה מצבים בהם מביאים חטאת העוף, בכולם דין ההקרבה זהה:
מליקת העוף נעשית על המזבח בכל מקום, אך בדרך כלל נעשית בקרן דרומית מערבית. הכהן אוחז את כנפי העוף בין שתי אצבעות ואת רגליו בין שתי אצבעות, מותח את הצוואר על גודלו וחותך בציפורן האגודל את המפרקת. הכהן נזהר לא לחתוך את רוב הבשר שמסביב למפרקת על מנת שהעוף לא ימות לפני הגעת הציפורן ל"סימנים" – הקנה והוושט.
בחטאת העוף הכהן חותך רק סימן אחד כדי שלא להבדיל בין הראש לשאר הגוף.
הכהן מזה מדמה בחלקו העליון של המזבח (מתחת לחוט הסיקרא), ואת שאר הדם הוא שופך על היסוד.
הכהנים זוכים בכל העוף והוא נאכל לזכרי כהונה ליום ולילה. בחטאת העוף הבאה על הספק, הכהנים לא אוכלים.
