בית המקדש - בית שלישי

סדר העבודה בבית המקדש בחג השבועות:

חג השבועות:

חג השבועות חל 50 ימים לאחר הקרבת העומר, ישנה מצווה מיוחדת של ''ספירת העומר'' כדי לקבוע את תאריך החג.
החג עצמו הינו יום אחד בלבד, אך ניתן להשלים את הקרבנות היחיד גם בששה ימים שלאחר מכן.

בחג השבועות מקריבים חוץ מקרבנות התמיד גם את קרבנות ''מוסף'' הבאים:
• 2 פרים (עולה).
• 1 אייל (עולה).
• 7 כבשים (עולה).
• 1 שעיר (חטאת).

בשבת מקריבים בנוסף את קרבנות שבת הרגילים (שני כבשים).

בנוסף, מקריבים קרבנות נוספים הבאים בגלל שתי הלחם:
• 1 פרים (עולה).
• 2 אייל (עולה).
• 7 כבשים (עולה).
• 2 כבשים (שלמים).
• 1 שעיר (חטאת).

קרבן שתי הלחם:

קרבן זה הוא קרבן מנחה העשוי מחיטים. קורבן זה ייחודי בכך שהוא לחם חמץ, ככתוב ”חמץ תאפינה”, וזאת בניגוד לרוב הקורבנות בהם היה אסור לאפות חמץ, על פי ציווי התורה: ”כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'”.
שתי הלחם באות רק מחיטים שגדלו אחרי חג השבועות הקודם, מכיוון שהם צריכות להיות מנחה חדשה. כמו כן, הן באות רק מחיטה שגדלה בארץ ישראל, מכיוון שנאמר "ממושבותיכם תביאו".
אפיית שתי הלחם אינה דוחה לא יום טוב ולא שבת. לכן הן נאפות בערב חג השבועות, ואם ערב החג יוצא בשבת הן נאפות בערב שבת.

שתי הלחם נעשו משני עשרונים סולת - עשרון לכל לחם (מעט יותר מקילו וחצי לכל לחם), כדי להחמיץ את הלחם לוקחים שעור ומכניסים לכלי של העישרון וממלאים את הכלי בסולת, לשתי הלחם יש צורה יחודית הלחמים הינם מרובעות, אורכן 7 טפחים, רוחבן 4 טפחים, וגובה קרנותיהם 4 אצבעות, הם נילושות ונאפות אחת אחת, הלישה בחוץ והאפייה בפנים.

לאחר הקרבת קורבנות המוסף של חג השבועות, היו מקריבים את קורבנות העולה שבאים בגלל הלחם (פר, שני אילים ושבעה כבשים). לאחר מכן היו מניפים את הלחם ביחד עם שני כבשי השלמים. הכהן שם על ידו את שני הלחמים ולידם את שני הכבשים ומעלה ומוריד מוליך ומביא, דהיינו מוליך את ידיו (עם מה שעליהן) קדימה ואחורה, ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה.
לאחר מכן, שוחטים את שני הכבשים, זורקים את דמם במתן "שתיים שהן ארבע", מוציאים את אמוריהם, החזה והשוק שלהן, ומניפים אותם בפעם השנייה ביחד עם הלחם.
מקריבים את אמורי הכבשים, ושאר בשרם ביחד עם הלחם נאכל לכהנים.
לאחר מכן מקריבים את שעיר החטאת שבא בגלל הלחם (זהו שעיר שונה מהשעיר שבא למוספין), מקריבים את אמוריו, ובשרו נאכל לכהנים.

שתי הלחם מתיר את ה''חדש'' בבית המקדש, מה שאומר שמהקרבת שתי הלחם ניתן להביא מנחות מתבואה חדשה וכן ניתן להביא ביכורים.

ימי תשלומין:

מי שלא הספיק להקריב את קרבנות החגיגה והראייה במהלך יו''ט, וכן שאר קרבנות פרטיים שאינם דוחים יו''ט, ישנם ששה ימים להשלים את הקרבנות.
בנוסף, כשחל שבועות בשבת לא מקריבים בשבת כלל עולות ראייה ושלמי חגיגה, אלא הכל נדחה יום ראשון, ויום זה נקרא "יום טבוח", אך גם אז ניתן להשלים את ההקרבה בכל ששת ימי ההשלמה.
יש לציין, כשחל שבועות בשבת, ביום ראשון (יום טבוח) הכהן הגדול אינו מתלבש בבגדים נאים, וכן מותרים בהספד ובתענית, וזה במטרה להדגיש שהיום אינו יו''ט.

וּקְרָאתֶ֞ם בְּעֶ֣צֶם | הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה מִֽקְרָא קֹ֨דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל-מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשֹׂ֑וּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם בְּכָל מֽוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם.