בית המקדש פתוח בשבתות כאשר קרבנות ציבור (תמידים ומוספים) קרבים גם בשבת, אך לא ניתן להקריב קרבנות פרטיים בשבת, קרבנות המוסף קרבים מיד לאחר קרבן תמיד של שחר.
בנוסף, בשבת מחליפים את לחם הפנים שעל השלחן מיד לאחר הקרבת קרבנות המוסף (ראה להלן).
בשבת ישנו קרבן מוסף אחד בלבד:
בזמן הקרבת תמיד של שחר שרים הלווים את "מזמור שיר ליום השבת" (תהילים צ"ב).
במוסף, מחלקים את שירת האזינו לשישה חלקים כאשר בכל שבת אומרים חלק אחד כך שכל 6 שבתות מסיימים את כל השירה, להלן החלוקה (סימן הזי"ו ל"ך):
במנחה, אומרים את שירת הבאר או שירת הים כאשר מלחקים אותו לשני חלקים כך שכל 3 שבתות מתחילים את הסיבוב מחדש, להלן החלוקה:
התורה מצווה לשים לחם על השלחן שנמצא בהיכל בשבת, ישנם 12 לחמים והם מסודרים זה על זה בשני ערימות של 6, בכל שבת מחליפים את הלחמים משבוע שעבר, באורך נס הלחמים נשארים חמים משבת הקודמת, יחד עם הלחמים יש שני קמצים של לבונה המונחים על השלחן והם מוקטרים בשבת, הלחם עצמו נאכל לכהנים.
הלחם נאפה ביום שישי, כל לחם נילוש בפני עצמו בשני עשרונים של קמח (מעט יותר מ-3 ק"ג). האפייה נעשית בזוגות, כך ששני לחמים נאפים יחד. צורת הלחם ייחודית ומוגדרת כ"תיבה פרוצה" (ראה תמונה). לאחר רדייתו מהתנור הוא מונח על שולחן של שיש שבאולם על מנת שהלחם יתקרר מחום התנור בעזרת קרירות השיש.
בשבת נכנסים להיכל שמונה כהנים. ארבעה להוציא את הלחם ובזיכי הלבונה של השבוע שעבר, וארבעה כדי להכניס את הלחם והלבונה של השבוע הבא. המכניסים והמוציאים עומדים בשני צדדים של השולחן, זה כנגד זה, כשהמוציאים מושכים טפח והמכניסים דוחפים טפח, כך שלא יהיה זמן שבו לא יהיה לחם על השולחן.
את הלחם המוצא מניחים על שולחן מזהב שבאולם, עד לאחר הקרבת הבזיכים. את בזיכי הלבונה מקטירים על גבי המזבח ולאחר מכן מחלקים את הלחם. המשמר היוצא מקבל שש חלות והמשמר הנכנס שש חלות, המשמרת הנכנסת חולקת בצפון והיוצאת בדרום, וכשחל שבת בחג או צמוד ליו"ט הלחמים מתחלקים בין כל המשמרות, כמו כן, אם הכהן הגדול רוצה הוא זכאי לקבל חצי מהחלות (שלוש מכל משמר).
הלחם נאכל ליום ולילה לזכרי כהונה בשטח העזרה.