סדר יום בחנוכה
בית המקדש פועל כרגיל בימי החנוכה, ואין בו קרבנות מוסף מיוחדים, פרט לשבת וראש חודש שבהם קרבים מוספי שבת וראש חודש כנהוג.
חג החנוכה
חנוכה הוא חג הנמשך שמונה ימים החל מ-כ"ה בכסלו. חג זה הוא זכר לניצחון היהודים על היוונים בזמן בית שני, וזכר לנס פח השמן שהספיק לשמונה ימים עד שייצרו שמן טהור. בחג זה נוהגים שכל אחד מדליק מנורה (הנקראת חנוכייה) בביתו.
הדלקת המנורה במקדש
בבית המקדש מדליקים את המנורה בכל יום. מכיוון שהיא כקרבן קבוע, ההדלקה מתבצעת גם בשבת וגם בטומאה. המנורה שבהיכל היא כמובן בעלת שבעה קנים בלבד (ולא שמונה כנהוג בחנוכיות שלנו בחנוכה).
הטבת הנרות (בבוקר)
בבוקר, במהלך הקרבת תמיד של שחר, 'מטיבים את הנרות' - כלומר, מחליפים את הפתילות וממלאים שמן. פעולה זו מתבצעת בשני שלבים: מטיבים חמישה נרות לאחר שחיטת התמיד, ושני נרות נוספים לפני ברכת כהנים.
זמן ההדלקה והברכה
ההדלקה עצמה מתבצעת לאחר הקרבת תמיד של בין הערביים (כך בכל ימות השנה), והיא העבודה האחרונה בסדר היום. על הדלקת המנורה מברכים "להדליק נר של מקדש". בכל נר שמים חצי לוג שמן כדי שידלק עד הבוקר.
חנוכה במקדש לעומת חנוכה בבית
הדלקת המנורה בבית המקדש היא מצווה מן התורה שלא קשורה לחנוכה. הדלקת נרות חנוכה בבתינו הינה זכר לנס שנעשה עם המנורה המקורית במקדש.
גם בבית המקדש, הדלקת המנורה בימי חנוכה היא אירוע חגיגי שמכבדים בו את נכבדי הכהונה. עם זאת, לא מברכים עליה "להדליק נר חנוכה" או "שהחיינו", ולא יוצאים בה ידי חובת נר חנוכה!
לכן, כהנים הישנים בבית המקדש בלילות, מדליקים חנוכייה משלהם בפתח בית המוקד לכיוון הר הבית, כדי לפרסם את הנס ולקיים את המצווה.
"וַעֲבַ֣דוּ בְנֵֽי-יִ֠שְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּ֨א וְלֵוָיֵ֜א וּשְׁאָ֣ר בְּנֵי-גָלוּתָ֗א חֲנֻכַּ֛ת בֵּית-אֱלָהָ֥א דְנָ֖ה בְּחֶדְוָֽה"
(עזרא ו, ט"ז)